‏הצגת רשומות עם תוויות חברתי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חברתי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 6 במאי 2020

דיון והארכת מעצר עבריינים בפרשת סחיטה בצפון




המכרז הזה שלנו, הודיעו העבריינים לקבלנים ההמומים

פרקליטות מחוז חיפה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד שלשה, המקושרים לארגון ‘אבו-לטיף’, בגין סחיטה באיומים על קבלנים שניגשו למכרזים • איך עבדה שיטת ההפחדה, והאם בעקבות כך אכן קבלנים לא נגשו למכרזים? • ומה היו האיומים מול אישי הציבור והקבלנים שלא הביעו מורא?

אברהם דננבאום 04.05.2020



המשך לקרוא Résuméabuiyad

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

מפגש מרגש בין ראמוס הכוכב לראמוס סתאווי התינוק



תמונות מרגשות צולמו אתמול שני: 9.10.2017 בירושלים כשהפגישו בין ראמוס לראמוס , הראשון כוכב הכדורגל הספרדי שחקנה של קבוצת ריאל מדריד ונבחרת ספרד , השני הוא התינוק ראמוס סתאווי ,הבן של האיל סתאווי ז"ל , השוטר הדרוזי שנרצח יחד עם כמיל שנאן ז"ל בחודש יולי שעבר ברחבת מסגד אל אקסא בירושלים על ידי שלושה טרוריסטים ערבים מאום אל פחם .

הפגישה המרגשת תועדה אתמול כשראמוס השחקן נושא בזרועותיו ומחבק את התינוק ראמוס , בין השאר הצטלמו למזכרת שני הראמוסים יחד עם שני דודיו של ראמוס התינוק .




המשך לקרוא Résuméabuiyad

יום שישי, 15 בספטמבר 2017

אלפים במרוץ בשביל הבנים להנצחת הנופלים הדרוזים בגליל

הרמטכ"ל איזנקוט הזניק את המרוץ שנערך זו הפעם החמישית, ומוקדש לזכר רס"מ האיל סתאוי ורס"מ כמיל שנאן, שנרצחו בפיגוע בהר הבית. קרובי משפחותיהם: "זה קשה. אבל עם זאת, הם יישארו בלבנו, לא נשכח אותם".
צילום: "אלעד סאסי תקשורת".


(צילום: אפי שריר)


(צילום: "אלעד סאסי תקשורת")


(צילום: "אלעד סאסי תקשורת")



המשך לקרוא Résuméabuiyad

יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

הישג מרשים שוב למקיף בית ג'ן באחוז זכאות לבגרות - חורפיש עם הישג חברתי .

זכאות לבגרות -בית ג'ן מובילה

בית ספר מקיף בית ג'ן ממשיך לבלוט בהשגים המאוד מחמיאים שלו באחוז הזכאים לבגרות .
השנה הגיע למקום שלישי במדינה עם אחוז מרשים מאוד :  99.5 % .
זו לא הפעם הראשונה שמקיף בית ג'ן מגיע לגבהים האלה . כל הכבוד לתלמידים ולצוות הניהול ואנשי הכפר בית ג'ן תמשיכו ככה , אתם מודל לחיקוי . יישר כח ובהצלחה בהמשך .




מילה טובה לחורפיש - מעורבות חברתית

במקביל בית ספר מקיף שש שנתי חורפיש קיבל מחמאות על הישג חברתי כשנכנס לעשיריית בתי הספר המובילים בעידוד מעורבות חברתית (התנדבות בקהילה, פעילות בתנועות נוער ומנהיגות בבית הספר) , כל הכבוד , יישר כח .



המשך לקרוא Résuméabuiyad

יום שני, 31 ביולי 2017

ספואן מריח - החיבוק (החלקי) לו זוכים בני העדה הדרוזית

הידיים של השרים בממשלה שחיבקו את משפחות שנאן בחורפיש וסתאוי במרר חייבות לפעול לתיקון העוול כלפי העדה

פורסם באתר ווינט 31.07.17 , 18:43 .

סא"ל (מיל.) ספואן מריח - ראש מנהל תכניות המיעוטים בקרן לידידות ולשעבר מג"ד בצה"ל.


הישראלים הציפו בשבועיים האחרונים את כפריהם ומשפחותיהם של כמיל שנאן והאיל סתאוי, זכרונם לברכה, שני השוטרים שנרצחו בפיגוע ליד הר הבית ומנעו בכך, בגופם, מה שהיה יכול להתפתח ככל הנראה למסע רצחני עוד יותר.

גם אני, יחד עם הרב יחיאל אקשטיין נשיא הקרן לידידות שבה אני עובד, הרגשנו צורך עז ללכת ולחזק את משפחות ההרוגים. בדרך, ביישוב מרר שבו מתגוררת משפחת סתאוי, התפעלנו לראות את מאות אזרחי ישראל נוהרים לכפר להביע סולידאריות ואת דגלי ישראל מתנופפים ברחובות. בני משפחת סתאוי סיפרו על מאות המנחמים שהגיעו אליהם, אזרחים שביקשו להביע את תודתם ותמיכתם. בנוסף אליהם נהרו גם פוליטיקאים רבים, שרים ח"כים ואנשי ציבור. ואחרים כתבו אינספור פוסטים וציוצים המוקירים את בני עדתי ואת הברית שביננו לבין מדינת ישראל.

אך לא רק אחווה וסולידאריות וישראליות גאה ראינו במרר. ראינו גם כפר שתשתיותיו מוזנחות בהרבה מיישובים יהודיים, שאין בו תנופת בנייה והסכמי גג חגיגיים שממשלת ישראל חונכת בכל יום ביישוב יהודי אחר. ראינו כפר מוזנח, ברמה סוציו-אקונומית 2 על פי דירוג הלמ"ס. מצב אשר די מאפיין את רוב הכפרים הערביים ובתוכם גם את היישובים הדרוזיים בישראל.

בשבועות שלפני יום הזיכרון לחללי צה"ל (שכוללים בתוכם גם 421 חיילים ושוטרים דרוזיים) העבירה הממשלה את חוק קמינצקי, המשית שורה של צעדי אכיפה חריפים כנגד כל בנייה שהיא בעיני המדינה בלתי חוקית. מכיוון שהחוק מכוון בעיקר לבעלי אדמות פרטיות בישראל, באופן טבעי הוא פוגע בעיקר בציבור הדרוזי והערבי בישראל, וברור לכל בר דעת שיש פה יד מכוונת.

מביטויים סמליים לצעדים פרקטיים

עכשיו ממשלת ישראל מקדמת במלוא המרץ את חוק הלאום. גם כאן איש אינו חושב על ההשלכות והפגיעה העצומה בציבור הדרוזי. שפת אבותינו נדחקת הצידה ויחד עמה ההכרה במורשתנו ובשייכותנו לארץ הזו. שוב ושוב אנו עומדים במעמד מביך של סתירה בין גודל תרומתנו לחברה בישראל וההערכה העצומה להקרבתנו בשדה הקרב לבין הזלזול והאפלייה ממנה אנו סובלים כאזרחים.

הפער התהומי בין היחס של ממשלות ישראל לדורותיהן לעדה הדרוזית בימי אבל וזיכרון, לבין ימי "חול" הוא מתסכל. מחד מחוקקים חוקים גזעניים שפוגעים בעדה הדרוזית במפורש, ומאידך משמיעים אותן מנטרות של ברית אחים וברית חיים כאשר מקריבה העדה שוב את מיטב בניה על משמר הארץ.

מי שחפץ ביקרה של מדינת ישראל, ובהמשך הברית ההיסטורית בין המגזרים, חייב לעבור מביטויים סמליים לצעדים פרקטיים שיעשו צדק עם המגזר הדרוזי.

ראשית, יש לייצר פתרון למשבר הדיור החריף במגזר על ידי מתן אישורי בנייה בכפרים ומתן אפשרות להוצאת היתרים לכל הבתים הקיימים נכון לעכשיו. בנוסף על כך יש לכלול את המגזר הדרוזי בתנופת התכנון והבנייה ולאשר שכונות דיור חדשות על אדמות מדינה צמודות לכפרים עבור חיילים משוחררים. ניתן וצריך אף לבחון אופציה להקמת ישוב דרוזי חדש, בין הגליל לכרמל. מדינת ישראל יודעת לעשות התיישבות, היא הקימה מאות ישובים וערים לתפארת מדינת ישראל. ובמקום להמשיך ולהתבוסס בבעיות התכנון והבנייה בכפרים הדרוזים עצמן, הגיע הזמן שהמדינה תתכנן ותקים שכונות חדשות וגם ישוב דרוזי חדש.

מדינת ישראל צריכה להקצות קרקעות מנהל להקמת אזורי תעשייה ביישובים הדרוזיים. הדגש הניתן לחינוך במגזר לצד היחס האוהד של הציבור לעדה, יכולים וצריכים להיות תמריץ לחברות עסקיות להקים מפעלים, סניפים ומשרדים אשר יאוישו על ידי צעירינו האיכותיים.

ברמה החברתית יש לבטל, או לכל הפחות לעשות תיקונים בחוק הלאום, כך שייתן ביטוי לדרוזים ודומיהם אשר נאמנים למדינה. יש להפוך את החוק לחוק הלאום הישראלי ולא חוק הלאום היהודי.

כל תופעות של אפליית המיעוטים בישראל חייבות להיפסק והמדינה חייבת להשקיע ברווחתם של מיעוטיה על מנת להבטיח את חוסנה החברתי ועתידה כמדינה דמוקרטית, שיוויונית וצודקת. עקרון זה נכון ודחוף עוד יותר כשמדובר בפגיעות הנשנות בציבור הדרוזי בישראל שסימני האכזבה והתסכול מהמדינה הולכים ונצברים בקרבו עד כדי קריאה לסרבנות ומחאה תקיפה.

יש מידה גדולה של צביעות בחיבוק החם שנהנים ממנו כרגע אזרחי ישראל הדרוזים ויש להביא להפסקתה המיידית. הידיים של השרים בממשלה שחיבקו את משפחות שנאן בחורפיש וסתאוי במרר חייבות לפעול לתיקון העוול כלפי העדה.



המשך לקרוא Résuméabuiyad

יום רביעי, 26 ביולי 2017

משלחת מבני העדה הדרוזית הגיעה לנחם את בני משפחת סלומון

משלחת מבני העדה הדרוזית הגיעה לנחם את בני משפחת סלומון היושבים שבעה בעיר אלעד.
כזכור שלושה מבני משפחת סולומון נפלו קורבן לפיגוע דקירה כששהו בביתם השבוע במהלך סעודת שבת ביישוב חלמיש , הרצח ביצע צעיר פלסטיני מכפר כובר אזור רמאללה שנורה ע"י חייל שכן שהוזעק למקום , המחבל לא נהרג אבל נפצע ונוטרל וכבר שוחרר מבית חולים והועבר לידי מערכות הביטחון לחקירות .
אייל אסעד , אחד מחברי המשלחת וראש הפורום הדרוזי במפלגת הבית היהודי כתב בדף הפייסבוק שלו :"באנו לחזק את משפחת סולומון ויצאנו מחוזקים." .





המשך לקרוא Résuméabuiyad

יום שני, 12 ביוני 2017

הישראלי היפה - נהג דרוזי עוזר לקשיש לרדת מהאוטובוס.

מהדף של Shareef Abu Hammad
סיפור של נהג בחברת דן. 
 איהאב פואד נסראלדין . אדם מקסים עוזר לזולת. והנה דוגמא איך עוזר לקשישים. כך צריך להיראות בנאדם . גאה בך תמשיך לעשות חיל .

המשך לקרוא Résuméabuiyad

אבא דרוזי - סיפור על מצוקה ואור - סיפורו של ד"ר ישראל סלע - דליה קרפל

כתבה ישנה שפורסמה בעיתון "הארץ" בתאריך : 04.09.2002 00:00 עודכן ב: 16:08 על ידי : דליה קרפל .
סיפור על מצוקה ואור
 כשהילד שמחה סעיד, בנם של דרוזי מהגליל ויהודייה מיפו, הגיע לפנימיית "בית הילד", קשה היה להאמין שיום יבוא והוא יחזור אליה כד"ר ישראל סלע, מומחה לנוער בסיכון.
 כאן ביפו מול הים התגורר הילד שמחה סעיד בחדר כביסה על גג יחד עם הוריו ושני אחיו. את הלילות בילה על כיסא נוח ששימש כמיטה. זמן קצר אחרי שנולד ב-57' התגרש אביו הדרוזי מאמו היהודייה. כאשר מלאו לו שבע חלתה אמו ונעלמה במסדרונות של בתי חולים שונים והוא הפך לילד פנימיות. היא מתה ב-94', כשסעיד כבר היה בעל ואב, אבל בעצם גם הוא כבר לא היה אז. כעת היה שמו ישראל סלע, ד"ר ישראל סלע. סלע שעלה מן הים ונגאל דרך האשפתות.
כדי שארגיש משהו מ"הסיפור הבלתי נתפש" של ילדותו ונעוריו בחר ד"ר סלע לקיים את הראיון במסעדת הדגים של ראוף ואתינה ברחוב קדם ביפו, מה שהיה פעם רחוב שישים הנודע לשמצה. המסעדה ממוקמת מרחק צעדים ספורים מן הבניין שבו גדל, אותו בניין שלחדרון העליון שעל גגו פלשו הוריו בשלהי שנת 50'. כיום, כשהוא מקדיש את זמנו לחינוך ולפרויקטים ייחודיים למען הצלתם של ילדים ובני נוער בסיכון, הוא יכול להתבונן בשנים ההן במבט מפוכח.
אבל למסעדה הגענו גם בשביל המבט המצועף, הנוסטלגי. סלע, שבזמנו הפנוי גם עושה חיל כמוסיקאי, ידע שרבים הסיכויים שיפגוש בה דמויות מן העבר שמככבות בספרו החדש האוטוביוגרפי, "כי שרית". אבל לא רבים נשארו. שוטה השכונה, "אבו איל אירשיין" (אבא של שני גרוש), העיוור שהיה מסתובב כשעל דשי מעילו תלויים שני תרנגולים ערבים בגוון אדום וחום, כבר איננו. גם החמורים הרבים נעלמו, וכמוהם החלבן הלבקן עם הסירים הענקיים. אבל בשלב כלשהו נכנס למסעדה אנטון, מי שהיה פעם בעל המכולת בשכונה ודמותו מתוארת בספר, והשיחה קלחה בערבית ושפעה זיכרונות.
אחרי שהבין מיהו זכר אנטון לא מעט פרטים על סלע. הוא זכר היטב את הצמה הארוכה שגידל כי אמו כל כך רצתה בת, וזכר היטב את האם, ג'ימה לוזון, יהודייה ממוצא טריפוליטני, ואת אביו, עבדאללה סעיד, דרוזי שהתגייר למען האהבה, או אולי "כי ביקש להשיג לעצמו שדרוג", כפי שמשער בנו.
סלע יודע משהו על שדרוג. הוא השיג אותו בעצמו. הוא עשה את זה. הוא נחלץ מהסטריאוטיפ שהמתין לו כבן תערובת ליהודייה-מזרחית ודרוזי ממעמד חברתי נמוך, ומהגורל שעלולים היו להועיד לו העוני, ההשפלה ובדידותו כילד וכנער. "פעם חשבתי על כותרת למאמר על חיי: 'אל תספידו אותי'. יום יום אנחנו שופטים בני אדם ואף פעם אנחנו לא שופטים אותם ברגעי השיא שלהם. אנחנו רואים מישהו ואומרים 'לא ייצא ממנו כלום' ויש סבירות טובה שבעוד שנתיים נמצא אותו במצב אחר. יש לי חניכים שהוגדרו כמפגרים או כמסוכנים לחברה והיום הם לומדים במכללות. אם מישהו יבדוק אותי הוא יגלה שהיה לי תיק במשטרה. פעם גנבתי נחושת. אחי אמר לי פעם שאני הפרונקל של החברה הישראלית, כי בכל פעם אני מראה לה שאפשר גם אחרת. כבר 12 שנה שאני מפעיל תוכנית התערבות בקהילה בשכונות. קחי ילד נזקק מיפו, שימי אותו בחדר כושר כדי שירים דימוי עצמי, קחי אותו לקניון כדי שיראה שיש הרגלי קנייה והרגלי שיווק, למדי אותו לגלוש באינטרנט וסדרי לו שיעור מוסיקה, והוא יבין שיש עולם מעבר לסמטאות הצרות של יפו".
ואתה משמש כדוגמה?
"אני וגם חבר'ה שנחלצו מהסבך והיום עובדים בשכונות. שם הספר, שבחרה ענת אשתי, לקוח מספר בראשית, מהסיפור על יעקב שנאבק במלאכים ויכול היה להם ('לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל, כי שרית עם אלוהים ועם אנשים, ותוכלו'). כל חיי היו מאבקים. להוכיח שאני יהודי, ושאני אקדמאי, ושאני מקובל, ואני יודע לעשות דברים ולהשיג תקציבים. יש אנשים שיש להם חברות-שיוך. לי לא היה ולכן ניהלתי מלחמת הישרדות ונחלצתי".
רובד שלם במלחמת ההישרדות הזאת כלל את המאבק להגדרת זהותו, מאבק שהתחיל כבר בגיל 13 כששינה את שמו למגינת לב אביו (בגיל 16, כשקיבל תעודת זהות, קיבל השינוי תוקף), מאבק שלא פסק גם כשכבר היה נשוי ליהודיה ואקדמאי והתקבל בחברה כשווה בין שווים. הדוקטורט שהכין עסק בנישואי תערובת בין יהודים וערבים בארץ (המחקר מהווה חלק מהספר "כי שרית" וקיים במלואו במאגרי המידע של אוניברסיטת פורדהאם, ניו יורק, שבה עשה את הדוקטורט). "הנושא תקוע בי ותמיד היתה לי רגישות לאוכלוסייה הזאת. אין לי ספק שהאוכלוסייה היהודית-ערבית שהתערבבה בנישואים היא הכי פגועה. אין להם תחושת שייכות. הם נחשבים למי שמעלו באמון שנתנה בהם החברה שלהם. הם עזבו את הדת שלהם, את קבוצת ההתייחסות ואת המנהגים הפולחניים. הם הרגיזו את המשפחה הקרובה, ועברו חרם והשפלה כי שיחקו באש. אני שילמתי את המחיר המלא על נישואים מהסוג הזה. אם אבי לא היה ערבי, לא הייתי צריך לנוע על הכיסא באי נחת כי אני יודע שאני הופך יותר אטרקטיווי לעיתון, בין השאר משום שאין לי תשובות ברורות לשאלות כמו מי אני-מה אני-ולמה לא יכולתי אף פעם להיות כמו כולם".
בארץ יש היום לפחות 3,000 זוגות מעורבים, הוא יודע לספר, ומצבם לא קל. "אנחנו הישראלים גרים עם שכנים ערבים שצמודים אלינו כמו תאומים סיאמים. אי אפשר להפריד בינינו. במובן הרוחני וההווייתי אנחנו נשארים עם השכנים ומרגישים חוויות דומות, אוכלים את האוכל שלהם והם אוכלים את שלנו ומתחתנים בינינו באלפים. במקום שזה ייעשה בשו-שו, אנחנו צריכים לצאת החוצה ולהחליט לאן הולכים. בארץ מתייחסים לתופעה בסגנון לא ראיתי-לא שמעתי, כלומר אין מדיניות. יש הגורסים שזאת פצצה מתקתקת, שזאת התבוללות של החברה היהודית והחברה הערבית, שזאת תקיעת סכין בגב. חקרתי 64 זוגות שהיוו מדגם מייצג לכלל הזוגות, וחקרתי נשים לחוד וגברים לחוד. הזוגות שראיינתי לצורך המחקר התחננו לקבל עזרה או ייעוץ פסיכולוגי, והמחקר מצביע על רמת קונפליקט של בין בינונית לגבוהה. אנחנו מדברים על ילדים של זוגות מעורבים שלא יודעים אם לשרת בצבא או לא, ואיך לבחור בין רמדאן לפסח ובין חג הקורבן ליום הכיפורים. אין להם דרך למצוא פתרון לעימותים היומיומיים בין בני הזוג. הם נתונים ללחץ חברתי כי כל צד מעוניין לשמור על המורשת התרבותית והדתית שלו. יש מריבות בין בני הזוג ולא פעם פגיעות גופניות. באחד השאלונים מצאתי שהנשים בוכות בלילות. השאלה הקשה היא היכן לגור. הקהילה הערבית פתוחה יותר. כיום המצב מחריף ומגורים משותפים לא מומלצים בתוך גבולות הארץ. זה יכול להביא לאסון, לגזענות, ללחץ, לעוינות ולנידוי".
------
אפשר להוסיף שבתו של ד"ר ישראל סלע היא הדוגמנית : צליל סלע שסיפרה בכמה הזדמנויות וראיונות שהיה לה סבא דרוזי .


המשך לקרוא Résuméabuiyad